אמ;לק – הנתונים היבשים
- מינימום זמן לטרק: 11-12 ימים (לא כולל הגעה+חזרה והתקלות)
- תקציב יומי : 20-25$
- תוספת לפורטר (למי שלוקח): 20-25$ ליום
- אפשר בלי פורטר/מדריך? כן, כמובן. מומלץ
- לינה ואוכל על בסיס כפרים / גסטהאוסים. (ארוחות צהריים כנ״ל)
- הולכים 7-9 שעות ביום (כולל עצירות וצהריים)
- צריך חיסונים
- צריך כדורים למחלת גבהים
- 30 רופי זה שקל. אבל 100 רופי זה דולר וזה יותר נוח
- עונות לביקור (מזג אוויר): אמצע ספטמבר – תחילת נובמבר; מרץ-מאי
- מתי אני טיילתי? אמצע-סוף ספטמבר (2018)
- נקודת התחלה אפשרית: Besisahar. ואן מקטמנדו 5-8 שעות
- נקודת סיום אפשרית: Jomsom.
אמ;לק – שאלות נפוצות
קשה?
לא קל, אבל כולם מסיימים
מתאים לתרמילאים בודדים?
בדוק! פוגשים המון אנשים (לפחות חצי ישראלים) כל הזמן. זול מאוד להשכיר חדר לאדם בודד. הרגשת הביטחון בטיול בנפאל יחסית גבוה.
ויזה?
מקבלים בשדה התעופה בקטמנדו. תכינו 30 דולר במזומן + תמונת פספורט (לכל מקרה)
*אפשר גם להוציא ויזה מראש בשגרירות הנפאלית בארץ, אבל אין סיבה.
איך מגיעים מהשדה לטאמל?
צאו מהשדה וגשו לתחנת המוניות הרשמית בחוץ. עלות – 500 רופי (אל תתפסו אותי במילה). זמן נסיעה – כחצי שעה או יותר, תלוי בפקקים ועד כמה עמוק לתוך הטאמל אתם רוצים להכנס.
איך מושכים כסף?
בקטמנדו יש המון כספומטים אבל שימו לב – רבים מהם לא מקבלים מאסטרקארד. ממליץ מאוד להביא גם ויזה לכל מקרה. אל תתקמצנו! תמשכו יותר ממה שאתם צריכים לטרק (יהיה על מה לבזבז גם בפוקרה). לא כדאי להיתקע בדרך בלי מזומן.
אז כמה עולה בערך?
אני לא כותב עלויות מפורטות בסיפור הדרך, אבל תניחו שבמהלך הטרק זה 20-25$ ליום. בכל הגסטהאוסים ישנו בשיטת ״הדיל הישראלי״ – לא משלמים על החדר, מזמינים ארוחת ערב+בוקר במקום (ארוחת בוקר צריך להזמין בלילה שלפני). החשבון לאדם במקום כזה הגיע ל15-20 דולר. ארוחת צהריים (באחד הכפרים בדרך) הייתה בד״כ דאל-באט/נודלס מוקפץ ומומו ותה ג׳ינג׳ר- עוד 5-6 דולר.
איך בודקים תחזית?
לא להסתמך על גוגל יותר מדי. Accuweather יותר מדויק, אבל הוא לא מכיל את כל היעדים הקטנים וגם הוא טועה. נסו להתייעץ עם מקומיים, ועם פורטרים מנוסים.
איך יודעים לאן ללכת?
סימונים, אנשים בדרך, אפליקציית Maps.me (עוד בפרק תכנון מסלול)
צריך לסחוב מלא מים?
מספיק ליטר. בכל יום עוברים הרבה תחנות מים (חלקן מסומנות ב maps.me). יש תחנות מים מטוהרים, ויש פשוט מים זורמים מברז. קחו איתכם אביזרי טיהור או עדיף בקבוק Life Straw (או משהו בסגנון). בשום פנים ואופן (!!!!!) אל תשתו מים לא מטוהרים.
צריך אוהל?
לא. ישנים בכפרים.
האם אפשר לקנות דברים במהלך הטרק?
חטיפים/שתיה/אוכל – בכל כפר בערך כל כמה שעות. דברים יותר רציניים כמו ציוד/סוללות/תרופות – ביום ה5 מגיעים לChame וב7 לMenang. במנאנג יש בית מרקחת מצויין ואפשר לטפל במה שכואב לכם.
איך האוכל?
לדעתי, ולדעת רבים אחרים, האוכל הנפאלי לא מדהים. אבל הוא מנחם, הוא זול, והולכים הרבה וצריך לאכול. הנאפלים אוכלים בעיקר דאל באט – מנת אורז ומרק עדשים עם תוספות משתנות וריפיל חינם. ומומו – איזה כיף זה מומו (כמו דים-סאם). בתפריט בד״כ יהיו שלל מוקפצים, מנות אורז קינוחים ועוד.
אם יש לכם קיבה רגישה לאזור זה של העולם (כמוני) נסו להיזהר ולאכול אוכל פשוט ולא מטוגן מדי, במיוחד בימים הראשונים. תאכלו במקומות שנראים נקיים ואל תהיו הרפתקנים.
אפשר לעשות כביסה?
במנאנג יש אחלה שירותי כביסה. לוקח כחצי יום.
קצת על טרקים בנפאל
נפאל היא בירת הטרקים של אסיה. אולי של העולם כולו. את הספורלטיבים האלה כבר שמעתם/קראתם בכל מקום והם נכונים. המדינה הענייה-משונה-מרתקת הזאת היא בית ל8 מ14 ההרים הגבוהים בעולם. רכס האנאפורנה נמצא בחלקה המרכז-מערבי של נפאל, מערבה לקטמנדו ושמורת האוורסט. הרכס כולל עשרות פסגות בגובה של מעל ל7000 מטרים, בינהן האנאפורנה 1 (ההר ה10 בגובהו בעולם), האנפורנה 2 3 ו4, ועוד.
תרבות ההרים טבועה עמוק ברבים מהנפאלים, הציבור והמדינה לוקחים את נושא הטיפוס והטירוק מאוד ברצינות.
יש כמה טרקים פופולאריים בקרב מטיילים מהארץ ומהעולם, ויש המון מידע עליהם במקורות המצוינים בפרק הבא, אז אני אשאיר את זה להם. אזכיר רק את אלו שבד״כ עומדים כאלטרנטיבות לטרק סובב האנאפורנה, והשיקולים שעמדו לעיני:
- Everest Base Camp (ו3 הפאסים) – EBC : ניתן לעשות בכשבועיים (קצת יותר מהאנאפורנה). מכל מה ששמעתי וקראתי, הטרק מדהים ומיוחד במינו, אך הוא קשה ויקר (באופן די משמעותי) מהאנאפורנה. הוא כולל המון ״תפירות״ (עליות וירידות מרכס) שלא כמו האנאפורנה שבנוי כעליה הדרגתית וסרגל מאמצים מושלם. כמו כן הוא דורש בד״כ הגעה בטיסה לשדה תעופה שהוא אובייקטיבית מסוכן (חפשו ״שדה תעופה לוקלה״). השיקול העיקרי כנראה הוא הנוף – למיטב הבנתי המראות דרמטיים ומיוחדים יותר מאשר בסובב, אך מצד שני גם אין את המגוון שיש באנאפורנה שבה מתחילים מגבהים בינוניים וטבע ירוק ועולים בהדרגה לנופים אלפיניים.
(פוסט מצויין בקבוצת הפיסבוק, על ההבדלים בין אנפורנה לאוורסט-בייס-קאמפ) - טרק הלנגטנג (Langtang) + האגמים הקפואים : 2 טרקים צמודים שאפשר לשלב כדי ליצור טרק של כ10 ימים. נוף יפיפה של אגמים וסלעים. נחשב קצת קשה יותר מהאנאפורנה. למיטב הבנתי חובה מדריך בטרק הזה.
- האנפורנה בייס-קאמפ – ABC : נוט טו בי קונפיוזד וויז האוורסט בייס-קאמפ. בעוד שסובב האנאפורנה הוא טרק ארוך של שבועיים שלוקח אותנו מסביב לרכס ההרים, טרק הבייס קאמפ הוא שביל שעולה סמאק-אין-דה-מידל במרכז הרכס (עד לבייס קאמפ למטפסים הרציניים שעולים לפסגה) ומאפשר נוף פנורמי משוגע לשרשרת הרים בגבהים של עד ל 8,000 מטרים. נחשב גם טרק די קשה, בין השאר מפני שהוא כולל עלייה+ירידה רצחניות והמון-המון מדרגות.
- סובב האנפורנה: טרק באורך משתנה בין 11 ל21 ימים (לרוב 11-13 ימים. תלוי איפה מתחילים ואיפה מסיימים. וכמה ימי מנוחה עושים). בנוי כחצי מעגל על המפה. טופוגרפית מדובר בעליה הדרגתית מאוד מיום ליום, סרגל מאמצים מושלם למי שצריך להתרגל להליכה לפני הימים הקשים יותר בגבהים מעל 3,500. לאורך המסלול כולו פזורים כפרים קטנים, כפרים שהם אסופה של גסטהאוסים, וגסטהאוסים בודדים. העובדה שבערך כל שעתיים מגיעים למקום שאפשר לישון/לאכול בו (כל גסטהאוס הוא גם מסעדה) מאפשר המון גמישות בתכנון הימים, אם כי לרוב יש כפרים ספציפיים שכולם עוצרים בהם (כל זה נכון עד שעולים לגבהים של 3500 מטר- בערך עד מנאנג. משם האופציות מתמעטות). הגסטהאוסים רובם במצב סבבה/ סבבה מאוד, מזכירים מאוד את המקומות והחוויות של צפון הודו. לרוב יש מקלחת חמה (על גז). המגורים והאוכל מאוד זולים (לרוב מקבלים חדר חינם אם אוכלים שם ערב ובוקר. ע״ע הדיל הישראלי). התקציב הוא 20-25$ ליום בטרק.
הכנות כלליות
חיסונים!!!
למה אתה צועק? כי זה חשוב. ואנשים (היפותטיים) נוטים לדחות את זה לרגע האחרון.
תעשו תור במרפאת המטיילים הקרובה לביתכם (דרך הקופה). עדיף לפחות חודש לפני הטיסה, למקרה שתצטרכו לבוא פעמיים (לרוב לא צריך).
אם אתם דחיינים, יש בכפר סבא מרפאת מטיילים ״מאיר הדרך״ שמקבלת ביום א׳ וד׳ אחרי הצהריים בלי תור. https://hospitals.clalit.co.il/meir/he/ext/Pages/travel.aspx
כשתהיו במרפאה קחו גם מרשם לכדורי מחלות גבהים. הרופא יסביר בדיוק איך לוקחים אותם (עוד על זה בפרק גבהים).
ביטוחים!!
למה אתה צועק? כי פגשתי כמה אנשים בטרק (האמת בעיקר לא ישראלים) שלא עשו ביטוח, וזה הזוי מבחינתי. אתם בפאקינג הימאלייז!! אחת הגאונות האלה הייתה בחורה אוסטרלית צעירה שגם חטפה מחלת גבהים ואישפוז וMRI ובקיצור הנכדים שלה הולכים לשלם על הטרק הזה.
הביטוח לנפאל יקר. למה? ישראלים. ישראלים רבים במשך השנים ניצלו את ה״פינוי במסוק״ כדרך לרדת מההר ברגע שחצו את הפס, ופשוט זייפו איזו פציעה והזעיקו את הביטוח. הנפאלים קלטו את הקטע ועכשיו כולנו משלמים יותר. עזבו רגע שזה מכעיס כי אנחנו משלמים על הביזיון הזה, עזבו את הבעיה התדמיתית שזה מתחזק, עזבו הכל. מי שמזייף פציעה ומזעיק פאקינג מסוק כדי לחסוך לעצמו חצי יום הליכה – אפס. אפס אפס אפס. (או אפסית)
*(ביטוח עם ספורט אקסטרים? כן. אם לא לטרק עצמו אז לאטרקציות בפוקרה)
מה הסיפור עם הגבהים?
חוק ה500 מטר? כדורי גבהים? שום??
טרק סובב-אנפורנה מתחיל באזור שנמצא בגובה של 800-1000 מטרים ומטפס לגובה שיא של 5416 מטרים מעל פני הים .5-7 הימים האחרונים בטרק עוברים בגבהים של מעל 3000 מטר. החל מנקודה זו מחלת הגבהים הופכת להיות סיכון ממשי, וזה סיכון שאתם לא רוצים שיתממש. מחלת גבהים יכולה להתפרץ במלוא התסמינים – בחילות, הקאות כאבי ראש קשים וכו, או רק בחלק מהספקטרום של עייפות, חוסר תיאבון וחולשה. בכל ״גל״ יהיו לפחות אחדים שירגישו בחלק מהתסמינים, ואף יאלצו להסתובב (לפחות 4-5 אנשים בגל שלנו).
בנפאל, להבדיל ממקומות אחרים בעולם, לוקחים את נושא הגבהים מאוד ברצינות – ובצדק. ב Menang (כפר המנוחה בגובה 3500) יש מרפאת מטיילים שבה מעבירים הרצאות יומיות בנוגע להתנהלות בגבהים.
גם בלי איום התפרצות המחלה, השהייה בגבהים דלילי החמצן האלה אינה מיטיבה עם גוף האדם, מקשה על ההתנהלות ומצריכה קצת פעילות מונעת.
אבל בואו נרגע – מיעוט של מטיילים בסופו של דבר באמת סובל מתסמינים של מחלת גבהים. איך למזער את הסיכויים שאלה יהיו אתם?
לאחר גובה של 3000 מטרים (או קצת לפני), אסור לישון במקום שנמצא יותר מ- 500 מטר מעל המקום שבו ישנתם בלילה הקודם
- קחו איתכם כדורים נגד מחלת גבהים. הרבה מתלבטים אם לצרוך אותם או לא (אני כן), אבל בטוח תקחו איתכם. (עוד קצת על זה למטה)
- לאכול שום ובצל – הנפאלים נשבעים בזה. יש לזה גם צידוק מדעי אז עופו על זה. מרק שום בסוף היום זה השיט!!
- כנ״ל לגבי פחמימות, מים, אלקטרוליטים. במיוחד בימים האחרונים בגובה רב.
- לא לרוץ. אל תנסו לדחוס יותר מדי לכל יום, קחו את הזמן, ככל שתתרגלו להליכה ולנשימה בשבוע הראשון, כך קשיי הגובה שיבואו מאוחר יותר ישפיעו אליכם פחות.
- לעשות יום מנוחה והתאקלמות לגובה בMenang (גובה 3500)
- אחרי שעוברים את מנאנג – לא לרוץ! להוריד קצת את הקצב, לנשום יותר, לעשות עצירות מדי פעם.
*כדורים נגד מחלות גבהים (בד״כ דיאמוקס או אורמוקס)
אני לא רופא, כך שחוות דעתי לא מקצועית. אני החלטתי להקשיב להמלצות, ונטלתי 3 כדורים במשך 3 הימים האחרונים לפני הפס (חצי כדור בבוקר, חצי בערב). הרעיון הוא טיפול מונע, כדי להפחית כל סיכוי ללקות במחלת גבהים. מה ההשפעה הפיזיולוגית? משתינים הרבה. יש קצת אלחוש של גפיים רנדומליות, ו.. אני חושב שזה הכל. לדעתי היה שווה את הפחת הסיכון.
פורטר?
שאלת מיליון הרופי
יש אפשרות להתארגן (דרך אחת מהסוכנויות) על פורטר או מדריך או שילוב (פורטר סוחב, מדריך גם מסביר). העלות היא בדר״כ כ20 דולר ליום, פלוס עוד כמה תוספות וטיפ זה יוצא טיפה יותר.
האם צריך? זאת השאלה שכל אחד שואל את עצמו.
אני נגד. שותפתי לטיול, שהייתה פחות בכושר ופחות מנוסה בטרקים, קצת חששה. היא השתכנע לא לשכור פורטר ובדיעבד הייתה מבסוטה על ההחלטה.
היתרונות בלשכור מישהו שסוחב לכם את התיק ויודע את הדרך די ברורים, אז להלן החסרונות שאני רואה בהחלטה לצרף פורטר לטיול:
- זה עוד מישהו שהולך איתך/ם, וזה משפיע על הדינמיקה. יכול להשפיע על המקומות שאתם ישנים/אוכלים בהם. משפיע על הטיול. משפיע על הספונטניות, על היכולת להחליט דברים בן רגע, להתחבר ולהתנתק מאנשים ומהתוכנית.
- זה עוד אחריות. הפורטר הוא עוד ״חבר צוות״. הוא יכול לחלות, לחטוף מחלת גבהים וכו. ראיתי כמה דוגמאות כאלה בטיול.
- זה מייקר את הטיול. תוספת של 20-25$ ליום, בהתחשב בכך שזה בערך התקציב היומי שלך בטרק, זה לא מעט.
- כשמטיילים במדינה זרה יחד עם מישהו שדובר את השפה, זה מצד אחד מקל בכל מני סיטואציות, מצד שני יכול להקטין את האינטראקציה שלכם עם המקומיים. זה פחות ״הרפתקה״.
- יש הרבה פורטרים שונים, עם אופי מאוד שונה. לא עם כל אחד תסתדרו ותרצו לבלות במשך 14 ימים בדרכים (וראיתי כמה דוגמאות לא מחמיאות)
- לצאת לטרק עם יותר ממה שתוכלו לסחוב לבדכם זה גם קצת סיכון, כי קרו מקרים (אפילו בגל שלנו) שאנשים נאלצו להיפרד מהפורטר באמצע המסלול (ראו סעיף קודם). ומה תעשו אז עם 2 תיקים? מה תעשו איתם בסיום הטרק כשתצטרכו להיטלטל עוד יום-יומיים בדרכים עד פוקרה?
- ובסופו של דבר – וזאת באמת דעתי האישית בלבד – משהו בסיטואציה הזו שבה מישהו אחר (לפעמים קטן ממך במימדים) סוחב לך את התיק האישי שאתה יכול בעקרון לסחוב בעצמך… מבחינתי יש בזה משהו שקצת נוגד את כל מהות החוויה הזו ״טרק בהרים״.
אתייחס לפחדים שאנשים בד״כ מעלים לגבי ההליכה בלי פורטר:
- אני לא אדע לאן ללכת – לרוב לא תהיו לבד לגמרי על השביל. רוב הסיכויים שכבר בתהחלה תתחברו לזוג/קבוצה של חבר׳ה שהולכים עם פורטר ותדעו לאן ללכת. תשתמשו באפליקציית Maps.me – היא מכילה מפות ניווט אופליין והיא התנ״ך שלכם לשבועיים האלה (עוד בפרק – תכנון מסלול). המסלול מסומן (לפרקים). כל תושבי הכפרים באזור מכירים את המסלול יכווינו אתכם אם תתבלבלו. אם אתם חוששים בהתחלה, תמיד אפשר ״להתחבר״ לחבורה שיש לה פורטר/ים וללכת אחריהם עד שמתאפסים (תשאירו טיפ:)
- יהיה לי כבד – לא נורא. יהיה כבד רק בימים הראשונים, ובימים האלה גם אם תלכו בלי תיק כבד – תמצאו על מה להתלונן. מהר מאוד תתרגלו למשקל על הגב, וזה לא יהיה פקטור בסיום הטרק. כולם מסיימים. לא משנה באיזה כושר או גודל או מה הם סוחבים על הגב. אם קצת קשה, הולכים טיפה יותר לאט, מזדנבים קצת אחרי הקבוצה, לוקחים עוד יום מנוחה.
- איך אני אדע איפה לישון? זה יהיה די ברור מהלילה הראשון. תגיעו לכפר שכיוונתם אליו במפה, יהיו שם הרבה גסטהאוסים, כולם יציעו דיל מאוד דומה. גם אם לא התנסתם בזה מעולם, זה יראה לכם פשוט וטבעי. יהיו עוד מטיילים במקום, תתייעצו איתם אם אתם לא סגורים על עצמכם- זאת דרך טובה להכיר עוד חברים לדרך.
(*חלק מהפורטרים שיודעים לאיזה גסטהאוס הם מכוונים בסוף היום, יתקשרו מהדרך ויזמינו. אז אולי תגיעו ולא יהיה מקום בגסטהאוס ״הכי טוב״, אבל תמיד יהיה איפה לישון. אם תתחברו עם חבורה שיש לה פורטר/ים, תוכלו לבקש שיזמינו גם לכם)
* חשוב להדגיש – פורטר זו עבודה מכובדת, במיוחד בנפאל, וכמובן שאין שום סיבה בעולם לזלזל בהם. הם אנשים מדהימים (לרוב) עם סיבולת מרשימה (לפעמים) שעובדים קשה בשביל המשפחות שלהם. פגשתי פורטר שעשה את האנאפורנה מעל ל20 פעמים- יש לו סיפורים! אם אתם הולכים על זה, נסו לחפש המלצות בקבוצת הפייסבוק (פרק מקורות מידע) ולהזמין מישהו מומלץ מראש.
** בנות שמטיילות לבד/בקבוצה ורוצות לשכור פורטר – למה לא לנסות פורטרית? סוכנות The 3 Sisters מעסיקה רק נשים נפאליות שעובדות בתור מדריכות (דוברות אנגלית) ופורטריות. פגשתי 3 בנות אירופאיות ששכרו את שירותיהן והיו מאוד מרוצות.
תכנון המסלול
התניידות אל הטרק וממנו
הגעה מקטמנדו לתחילת הטרק:
- רוב המטיילים בוחרים באפשרות של ואן מאורגן מאחת הסוכנויות (להלן סוויסה צהוב ואדום). נסיעה בואן די ישן במשך 5-8 שעות (תלוי בדרך). עלות – 7 $
- מבסיסהר לאחד הכפרים הבאים: הקפצה בג׳יפ שחולקים- עד 20 דולר.
אפשרויות הגעה מסוף הטרק לPokhara:
- טיסה מJomsom ל Pokhara. אם מזג האוויר מאפשר. 100-120 דולר. חצי שעה טיסה.
- ג׳יפ משותף עם עוד מטיילים : 7-10 שעות (תלוי בדרך)
אפשרויות הגעה מ Pokhara חזרה לקטמנדו:
- טיסה. חצי שעה. 100-120 דולר.
- אוטובוס 7-8 שעות
**עוד פרטים על דרכי הגעה בתוך סיפור הדרך המלא.
החבר הכי טוב שלכם – Maps.me
קודם כל, עצרו הכל, ותורידו Maps.me . ואז את כל המפות של נפאל (באפליקציה).אם אתם מטיילים מנוסים, אתם מכירים את הדריל, זה עובד מעולה במסלול האנאפורנה.
אם לא – תכירו, your new best friend. זה כמו גוגל מפס אבל לטיולי שטח .
אחרי שתבינו באילו נקודות בטוח תעצרו, נסו לסמן אותם מראש על המפה וזה יקל על ההתמצאות בטרק. האפליקציה (עובדת באופליין כמובן) תאפשר לכם בזמן אמת לחשב מרחק הליכה ממיקומכם לכפרים הבאים, כולל הפרשי גבהים וזמני הגעה. כנ״ל לגבי זמני נסיעה – כיוון שהרבה מהנסיעה בנפאל היא בכבישי עפר משובשים, Maps.me יתן הערכות מדויקות יותר מגוגל-מפס.
המסלול עצמו
יש המון המון וריאציות שונות למסלול. אבל המהות היא כזו – מתחילים מאחד הכפרים אחרי Besishar , הולכים כל יום במשך 7-9 שעות (כולל עצירות) עד כפר שבחרתם לישון בו, נשארים אקסטרה יום בMenang (מנוחה והתאקלמות), ואז ממשיכים עד הפס ומסיימים ב Muktinath או ב Jomsom (או אם בא לכם להמשיך – אחד הכפרים עד Tatopani). ואז נוסעים לPokhara לנפוש.
(*יש המון ״שבילי צד״ , וטיולי המשך שאפשר לצרף, אבל אני ארחיב רק על טוליצ׳יו לייק).
המיני-ואן מקטמנדו יוריד אותכם בבסיסהר (שם אירוני). משם כדאי להתארגן על הקפצה בג׳יפ (מהרחוב הראשי) עד אחד הכפרים הבאים, ולהתחיל ללכת משם. הרוב נוסעים עד Syang, אני ממליץ לא להרחיק עד כדי כך, לעצור ב- Bhulebule (או אחד הכפרים באזור), ולהתחיל ללכת משם. למה עושים את זה? כי אם מתחילים מ Besisahar אז הולכים כ5-6 ימים ביער ירוק אך לח ודי חם. זה נוף מדהים אבל יכול למצות את עצמו. לכן רבים ״מקצרים״ יום או יומיים בנסיעה בג׳יפ של כמה שעות.
(*עקרונית ניתן היום להגיע עם ג׳יפ הישר עד Menang. אני ממש לא ממליץ לעשות את זה. זאת נסיעה ארוכה להפליא ונוראית להחריד (מעדות מקור ראשון), ובכלל- לקפוץ לגובה כזה זה לא בריא. אל תעשו את זה. אבל אם זאת – תדעו שאם קורה לכם משהו עד מנאנג, תמיד תוכלו לחזור בג׳יפ)
הטרק כולו רצוף כפרים, כפרים שהם אסופות גסטהאוסים, וגסטהאוסים בודדים. כמובן שאתם רוצים ללכת בערך 7-9 שעות ביום (כולל עצירות וארוחת צהריים) כדי לשמור על קצב טוב. יוצאים לדרך לקראת השעה 8 כל יום, מגיעים לכפר שישנים בו לקראת 4-5 אחה״צ. עד שתגיעו לאזור Menang, ניתן לתכנן את העצירות איפה שרוצים. החל מאזור 3000 מטר (קצת לפני הכפר Pisang) כבר חלים חוקי הגובה – אסור לישון במקום הגבוה יותר מהלילה הקודם ביותר מ500 מטרים. תקפידו על הכלל הזה, לא משנה מה החברים האמיצים-מטומטמים שלכם אומרים. אחרי שעוברים את מנאנג נשארים עוד 3-4 ימי הליכה עד המעבר בפס והירידה ממנו, ויש כמה דרכים לחלק אותם – לפירוט השיקולים וההמלצות ראו ימים 9-10 בסיפור דרך.
אני ממליץ על רצף הכפרים שבחרנו בו בטיול, נראה לי שהוא די פופולארי בקרב רוב המטיילים, עם סטיות כאלה ואחרות. כמובן שאם השקט חשוב לכם, תוכלו תמיד תוכלו לבחור במקומות שונים מאלו שבהם חבורות מטיילים רועשות, או פשוט (כמונו) לישון בגסטהאוסים בקצות הכפרים או מחוץ להם.
*טיול צד ל Tilicho Lake – אם קראתם קצת על הטרק הזה, בטח נתקלתם באפשרות של ״טיול צד״ לאגם טיליצ׳ו. מדובר באגם גדול ויפיפה שנמצא בגובה של 4,919 מטרים, והוא אחד האגמים הגדולים הגבוהים בעולם (ההגדרה המפוקפקת הזאת מויקיפדיה). מהכפר Menang (אחרי יום מנוחה), במקום להמשיך בדרך הרגילה לכיוון הפס (שיגיע בעוד יומיים וחצי הליכה), אפשר לעשות סטייה מהמסלול לכיוון האגם. בירידה מהאגם אפשר להתחבר בחזרה למסלול הרגיל לכיוון הפס, וכל הסיפור מוסיף יומיים לטרק. מדובר ביומיים לא קלים, אך (לפי כל השמועות) מתגמלים מאוד. חשוב (חשוב חשוב!!) לבדוק את מזג האוויר לפני שמחליטים לצאת לכיוון האגם. חשוב לבדוק מה מזג האוויר באגם, ומה התחזית לפס לימים הקרובים.
(תחזית – לא להסתמך על מה שגוגל אומר, תתיעצו עם מקומיים. במנאנג אפשר לבדוק בצ׳ק פוסט)
התארגנות בקטמנדו
מהעיר עד ההר
אתם תשנו בטאמל, בגסטהאוס או מלון (עוד על הטאמל- סיפור דרך יום 0). כדאי קודם כל לסגור את פרטי הנסיעה לתחילת הטרק. יש המון סוכנויות שיספקו את הצורך הזה, אבל אנחנו כמו ישראלים טובים הלכנו לסוכנות סוויסה הצהוב (Yellow swissa – חפשו בגוגל מפס כשאתם בטאמל). יש גם סוויסה האדום, ממה ששמעתי אין הבדל גדול. הנה המידע שקיבלנו במשרד (מבחור סופר ידידותי):
- מיניואן מהטאמל לבסיסהאר בואן של 15 איש שנוסע 5-6 שעות (בפועל 7-8) – 7$
- כשמגיעים לבסיסהאר, אם רוצים לקחת ג׳יפ לסיאנג (רוב המטיילים נוסעים לסיאנג או לאחד הכפרים שלפניו, כמונו), צריך לתאם מול הנהגים בבסיסהר שיחכו על הרחוב הראשי. 20$ (שם)
- אישור Trekking Permit – לתשלום במקום והחתמה בתחילת הטרק – 24$.
- אישור TIMS – לתשלום בתחילת הטרק – 20$.
- לשלוח תיק שלנו שיחכה לנו בסוכנות בפוקרה בסיום הטרק – משהו כמו 1-2 דולר… מאוד זול.
(זאת אופציה מצויינת למי שרוצה לשלוח כמה דברים שיחכו לו בפוקרה במקום להיסחב איתם בטרק)
קניות בטאמל
הטאמל כולו הוא שוק אינסופי שזור בחנויות מכל הסוגים. אבל בעיקר המון ציוד טיולים. הציוד באיכות טובה, כל עוד יודעים מה לקנות (ומה לא), והמחיר מצחיק. המוצרים כולם נושאים תג של מותג מוכר, אך כמובן שזה לא ״ציוד רישמי של החברות״. מה שכן, רובו ככל הנראה מגיע מאותם מפעלים/ אותם תופרים ופשוט מתגלגל לשוק המקומי ברבע מחיר.
(*יש גם חנויות רשמיות של המותגים המובילים בטאמל. המחירים שם דומים מאוד לסניפים המקומיים בארץ. אבל אם פתאום נתקעתם בלי נעליים או חולצה טרמית איכותית – לכו לשם).
מעילי נוצות Dawn (האלה שמתקפלים לקטן-קטן), מקלות הליכה, מעילי גשם, כובעים, תיקים קטנים – דברים מאוד פופלאריים לקנות בתאמל.
פחות כדאי – נעליים, בגדים מנדפים איכותיים, שק״ש (עדיף לדעת מראש כמה מקום הוא יתפוס וכמה הוא טוב).
לחובבי הפקל קפה – בכל חנות יש בלון גז להברגה, אבל בעיקר הסטנדרטי (קצת גדול). אני עברתי את כל החנויות והצלחתי למצוא מקום שמכר בלונים קטנים:)
ממליץ מאוד על הכובע Hamp שנמכר בכל מקום – זה כובע טמבל מחומר קל וניתן לקיפול, מאוד נוח. וצריך כובע בטיול הזה!
אל תתפתו לקנות דברים שאתם לא צריכים לטרק!! בשום אופן לא. לא רק שתצטערו על זה במהלך ההליכה, זה מיותר. כל מה שיש בטאמל, תמצאו גם בפוקרה (שאליה בוודאות תגיעו לאחר הטרק).
סים מקומי ו Wifi
רוב הספקים בארץ בכלל לא מאפשרים תוכנית חו״ל לנפאל, אז צריך סים מקומי.
אל תנסו לקנות סים לבד בטאמל ולהפעיל אותו באחת הסוכנויות – זה לרוב רק יעשה לכם כאב ראש ארוך. לכו לחנות מובייל, תשלמו טיפה יותר, תהיו עם ראש שקט.
יש 2 אופציות:
- לרוב ממליצים למטיילים על Ncell. יש מצב טוב שזו האופציה העדיפה. אפשר ללכת לכל חנות-מובייל (בד״כ רחוב או שניים מחוץ לטאמל) ולהתארגן על סים וחבילת אינטרנט.
- לי המליצו בסוויסה על NTC. הבחור אמר שזה יעבוד יותר טוב בהרים. פייר – לא ממש עבד טוב בשום שלב. אולי Ncell היה עובד יותר טוב. ואולי סתם נפלתי על סים תקול.
אפשר גם לקנות את 2 הסימים ולהחליף בהתאם לאזור הכיסוי. אפשר גם לא לקנות אף אחד מהם ולהסתמך על הוייפיי. או להנות מהשקט.
וייפיי תמצאו בחלק מפתיע יחסית מהגסטהאוסים. אפילו בכפרים מרוחקים יחסית. הוא לא תמיד יעבוד 🙂
בית חב״ד
יש בית חב״ד פעיל מאוד בקטמנדו (חפשו בגוגל מאפס). למעשה הוא מארח מדי שנה את הסדר-פסח הגדול בעולם(!).
אנחנו היינו שם לקראת ראש השנה, והם אכן הציעו להרשם (בתשלום) לארוחת חג ענקית – אנחנו ויתרנו. המקום עצמו נראה חביב מאוד, וכנראה עוזר מאוד לפגוש מטיילים ישראלים. יש גם אפשרות לשכור במקום טלפון לוויני (ולהחזיר בפוקרה) – גם על האופציה הזו ויתרנו.
וויד פרנדלי
אוקיי אז חשוב לדעת שבחלק הזה של העולם (כמו בהודו השכנה) מעשנים בעיקר חשיש, וג׳אראס (שהוא סוג של חשיש אבל לא בדיוק. למה אני צריך להסביר את הדברים האלה??)
בקטמדנו
כשתצאו לסיבוב בטאמל מיד תתקלו בתופעה (או שלא, לא מכיר אתכם). כל מספר דקות/שניות יגש אליכם בחור-מפוקפק-מעט אחר וילחש חרישית "HASshhh?״. בקיצור הוא מוכר חשיש. בערב זה רק ילך ויתגבר. באיזשהו שלב ניסיתי לשדך בין אחד מהם שימכור לשני. לא צחק. בקיצור – באור יום זה נראה די בטוח.
בטרק
מי שמצפה לשפע של שיחי ג׳אראס בסגנון צפון הודו – אז לא פה. למעשה רק באזור פיסאנג (יום 6 בסיפור דרך) נתקלנו בצמחי הפרא. באזור הזה תוכלו מדי פעם למצוא מקומיים/פורטרים פיקחים שיסדרו לכם קצת ג׳אראס טייקאווי.
אין שום בעיה לעשן בערבים עד שמגיעים לאזור פיסאנג-מנאנאג. שם הגבהים כבר מתחילים להשפיע על חוסר בחמצן, אז כל אחד צריך להעריך את מצבו בהתאם.
בפוקרה
יש מקום מגניב בהמלצת מקומי, שם אפשר להתארגן על חשיש טרי למדי, ואפילו לשתות באנג לאסי (משקה יוגורט מחוזק בחשיש.. עזבו אם לא ידעתם מה זה – אל תשתו). לא אציין את השם, אבל הוא נמצא בקרבת הBlind Tiger באזור הצפוני של הרחוב הראשי.
שמרו על השמורה
שמורת האנפורנה, כמו מקומות דומים בעולם, נלחמת על חייה נגד ההשפעות ההרסניות של אויב הטבע מספר אחד – פסולת. פסולת אנושית (כי מי עוד מייצר פסולת?). קשה מאוד לפנות זבל ממקומות מרוחקים וגבוהים כל כך, לכן כולנו חייבים (ח-יי-בים!!) להיות אחראים. לא להשתמש בפלסטיק חד פעמי, לא לייצר זבל מיותר, ובטח ובטח שלא להשאיר שום דבר בשטח. תביאו איתכם בקבוק מים רב-פעמי, ולא רק שתחסכו המון כסף, גם תעזרו קצת לשמור על המקום הזה לדורות.
המקומיים שתפגשו בכפרים, אמנם רובם ״עובדים בתיירות״, אבל הם אנשים פשוטים ומסורתיים. הכל מתנהל בקצב אחר באזור הזה, ואם תהיו ביקורתיים או לחוצים, תפגעו בחוויה שלכם וגם באנשים שמארחים אותכם. אל תדברו בזלזול, אל תכנסו להם למטבח ללא הזמנה, אל תעשו בלגאן. היו אדיבים וסבלניים, נסו ״לעזור להם לעזור לכם״, גסטהאוסים חדשים צצים כל יום וחלק די חדשים בזה. תהיו פתוחים לשיחה. חלק גדול מבעלי הגסטהאוסים שתפגשו דוברים אנגלית די בסיסית וישמחו להתאמן קצת.
עוד עזרים ומקורות מידע
יש המון מקורות מידע להיעזר בהם, וכמובן שחלק גדול מהם בעברית.
קודם כל – קראו את הסיפור הזה:)
- ממליץ מאוד להכנס לקבוצת הפייסבוק של ״מטיילים בנפאל״ –
יש בה המון מידע שימושי (תקראו את הפוסט הנעוץ!) , ואלפי מטיילים מנוסים להתייעץ איתם. קחו את הזמן לעשות חיפוש בקבוצה ואל תקפצו ישר בשאלות שלבטח נשאלו עשרות פעמים. קחו חלק מההמלצות בערבון מוגבל, בכל זאת זו קבוצה עם עשרות אלפי אנשים.
בקבוצה תמיד יש שירשור שותפים – דרוך מצויינת להתארגן על נחיתה רכה, אם אתם לבד וחוששים. מנהל הקבוצה גם הוא עונה על הרבה שאלות, וגם עורך הרצאות מדי פעם (בתשלום) - כמובן שאי אפשר בלי אתר ״סיפור דרך״ (איזה אתר מדהים!). קראו את כל מה שיש פה תחת ערך אנאפורנה ולא יחסר לכם דבר
- עוד דבר שעזר לי מאוד-מאוד להבין לעומק לקראת מה אני הולך, זה הוידאו-בלוג בן 22 פרקים של הבחור הזה
גם אם לא תראו את כל הסידרה, ממליץ מאוד לראות את הפרק הזה שהוא על ציוד
Snufkin Travels 